חיוך עקום צץ ונמתח על פניו של אחשוור. זה היה ביתו פעם, וחרב. הוא מביט על השמש המנמיכה טוס אל ההרים ומנסה להיזכר. ידיו אוחזות במזוודה ביתר שאת, אצבעותיו מתהדקות עד שמלבינות.

"מה יש לנו כאן?" הוא הגיע. אחשוור מסתובב להביט בשותפו. הם לא התראו זמן רב, אבל אחשוור לא פקפק בהגעתו לרגע. השטן לא מאחר.

כנפותיו של המעיל מתנופפות ברוח הירושלמית הקרה, מבטו של השטן מלא לעג מריר, ואז מחייך גם הוא, ונוטל, ללא אף מאמץ, את המזוודה מידיו של אחשוור.

"מה יש לנו כאן?" חוזר על השאלה, ופותח את הסוגר הירוק. ערימות של חוזים, ארוזים ומתוייקים, מתוארכים וחתומים. שווים הון עתק, כל אחד ואחד מהם. חתימותיהם של בונפארט, ולאד דראקול, ליאונרדו דה וינצ'י, הפיה מורגנה, נוסטרדאמוס, פרידריך ברברוסה, רונלד מקדונלדס, ג'ק המרטש ומאות אחרים. מהעולם הזה ושלא מהעולם הזה. מלכים וקבצנים, אמנים וכמרים, מלאכים ומתים.

השטן מרוקן את המזוודה על האספלט וקורע את האריזות. כאשר הוא מפזר את הניירות, החיוך שלו נעשה רעב. "תן להם לעוף", הוא אומר. "תן להם לעוף, אחשוור. עולם חדש הערב".

והם עפים, עף לו החוזה בו מכר מרלין את קמלוט תמורת מתת החיים לאחור, מתנופף ונעלם ההסכם המעביר את הדם הקדוש של ישו מן המרובינגים לבית קנדי תמורת חמישים מליון דולרי מלחמה, שטר מכירה משולש הכולל את נשמתו של ג.י. קיסר, יין אטלנטיס ואחוזה נחמדה מאד ליד אפוליה פורח ונוסק אל על.

"תן להם לעוף".

השטן לוקח חוזה על קלף מתפורר בה מוכרת אם את בנותיה תמורת תרופה לבעלה ומקפל אותו למטוס. ממסמך אשר זרע את היסודות לרנסנס הוא יוצר ספינה. החוזה מכר סיראנו דה ברז'ארק את האמונה שלו לנציג הכס הקדוש תמורת גבורה מתעופף מעצמו, נמוג בין עשרות הפליירים של הבחירות לראשות עיר.

"עולם חדש הערב".